החלטה בתיק מ"ת 17125-06-12 - פסקדין

נגד המשיב הוגש כתב אישום, ת"פ 17098-06-12, במסגרתו מואשם המשיב בעבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית ושיבוש מהלכי משפט. ביחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. בקשה זו היא הבקשה שבפני.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 21.5.12 בסמוך לשעה 21.15, נהג המשיב ברכב מזדה בכביש מכיוון נשר לכיוון כללי של יערות הכרמל כאשר לצידו יושב מוחמד בן לאפי אמארה (להלן: "מוחמד"). המשיב יחד עם מוחמד החזיקו ברכב סם מסוכן מסוג הרואין במשקל כולל של 480.53 גרם נטו וזאת שלא לצריכה עצמית. הסם הוחזק בתוך קופסה שחורה כשהוא מחולק ל-6 מארזים סגורים עם סרט דביק ואריזה נוספת מפלסטיק סגורה בחום. במהלך הנסיעה התבקש המשיב על ידי שוטרי בילוש לעצור את הרכב. המשיב עצר את הרכב וכאשר ראה את השוטרים, שלבשו כובעי זיהוי, יוצאים מרכבם לעברו, החל בנסיעה ובמהלך המנוסה מהשוטרים השליך מוחמד את הקופסה עם הסמים מחלון הרכב והמשיב השליך מהחלון שלצידו את מכשיר המירס שהיה ברשותו.

לטענת המבקשת יש ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, בין היתר, הודאתו של מוחמד באופן חלקי בהחזקת הסמים והובלה שערך למקום בו זרק את הקופסה שהכילה סמים; מוחמד הפליל את המשיב בהחזקת הסמים; ד.נ.א. של מוחמד שנמצא על איזולירבנד שעטף את הסמים וכן ט.א. של מוחמד שנמצאו על גבי הקופסה שהכילה את הסמים; חוו"ד מטא"ר לפיה מדובר בסמים מסוג הרואין במשקל כולל של כ-480 גרם נטו.

כן טוענת המבקשת כי קיים יסוד סביר לחשש כי אם ישוחרר המשיב ולו בתנאים מגבילים, יסכן את שלום הציבור, ינסה להשפיע על עדים ויביא לשיבוש הליכי משפט. נטען כי העבירות בהן מואשם המשיב מקימות חזקת מסוכנות על פי סעיף 21 לחוק המעצרים. כן נטען כי מדובר בכמות סם גדולה אשר מצביעה על כך שנועדה להפצה וגם העובדה שהמשיב הכחיש שהוא משתמש בסמים מצביעה על כך שמדובר בסם שנועד להפצה. נטען כי חלק מעדי התביעה הם קרובי משפחה של המשיב. כמו כן, נטען כי מוחמד, שהוא בן דודו של המשיב, הביע מספר פעמים רגשי פחד מפני המשיב ובמיוחד חשש לגבי משפחתו.

ב"כ המשיב טוען כי לא קיימת תשתית ראייתית לכאורית שיש בה כדי להביא להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו. נטען כי אף אם קיימת תשתית ראייתית היא אינה מתבססת על ראיות מוצקות שיש בהן כדי להצדיק את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. עוד נטען כי המלטות המשיב מהרכב המשטרתי הייתה בעקבות כך שהג'יפ יצא בצורה פתאומית, המשיב לא זיהה את הרכב המשטרתי שנראה כרכב פרטי, המשיב לא זיהה את השוטרים שלא היו לבושים במדי שוטרים והמקום היה חשוך. נטען כי בריחתו של המשיב מהשוטרים הייתה לפני שהזדהו כאנשי משטרה. עוד נטען כי לא ניתן לתת אמון בהודעותיו של מוחמד משום שמדובר בהפללת שווא וגרסאות שקריות הסותרות זו את זו. נטען כי מוחמד דאג להרחיק את עצמו מהעבירות ולהפליל את המשיב בכל מחיר. עוד נטען כי הד.נ.א. וט.א. של מוחמד נמצאו על גבי הקופסה והאריזה של הסם ויש בכך כדי לקשור אותו לסמים וכתוצאה מכך שינה מוחמד את גרסתו וטען שהמשיב היה עם כפפות בזמן אריזת הסם. נטען כי לא ניתן לתת אמון בגרסתו של מוחמד לאור האמור.

עוד נטען כי המשיב נעדר עבר פלילי, בחור צעיר ונורמטיבי, נשוי ויש מקום לשקול שחרורו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים לאחר קבלת תסקיר בעניינו.

ראיות לכאורה ועילת מעצר:

לאחר עיון בחומר החקירה ובטענות הצדדים אני קובע כי קיימת תשתית ראייתית המבססת לכאורה סיכוי של ממש להוכחת עובדות כתב האישום, באופן שיקבע כי המשיב אכן ביצע את העבירות המיוחסות לו.

בתיק קיימות, בין היתר, הודעותיו של מוחמד, אשר הודה, למעשה, בהחזקת הסמים ביחד עם המשיב ואף סיפר כיצד קיבל את הסמים ביחד עם המשיב מאדם שלישי וכיצד היה עם המשיב וסייע לו כאשר המשיב חילק את הסמים לחבילות מתחת לביתו של מוחמד (דברים שאותם לא חשף בהודעותיו המוקדמות). מוחמד סיפר כי המשיב השתמש בכפפות כדי לא להשאיר ט"א כאשר חילק את החומר לשקיות. לאחר מכן הם נסעו ביחד על מנת להפגש עם אדם בשם חאג' שהמשיב דיבר איתו באמצעות הפלאפון. מוחמד טען כי לא ידע שמדובר בסמים וכי באותו זמן חשב שמדובר ב"חומר דינמיט רימון יד". מוחמד סיפר כי המשיב ביקש ממנו לזרוק את הקופסא בזמן שברח מהשוטרים. עוד סיפר מוחמד כי לאחר שתפסו אותם השוטרים הוא הוביל את השוטר למקום שבו זרק את הקופסה וכן למקום שבו המשיב זרק את הטלפון שלו מהחלון. כך גם עולה מדו"חות הפעולה של הבלשים.

המשיב בהודעותיו מכחיש כל קשר לביצוע העבירות ולסמים שנתפסו. טען שרק נסע לטייל ומוחמד הצטרף אליו. טען שלא היו סמים ברכב. כמו כן, טען שלא ידע שהשוטרים שניסו לעצור אותו היו שוטרים. טען שהיה מדובר בג'יפ ללא סימני זיהוי של משטרה וכי השוטרים לבשו בגדים רגילים ורק לאחר שברח מהם והם קראו לו בכריזה לעצור הבין שהם שוטרים ועצר. מדו"חות הפעולה של הבלשים שעצרו את המשיב ואת מוחמד עולה כי סימנו להם לעצור עם "צ'קאלקה" הבהובי אורות וכאשר הרכב נעצר ירדו מהרכב עם כובעי זיהוי משטרתיים, אך בכל זאת נוסעי רכב המזדה המשיכו להמלט מהם עד שלבסוף נעצרו. המשיב טען עוד כי הפלאפון שלו נפל מהאוטו כאשר ברח ולא השליך אותו החוצה, זאת בניגוד לעדותו של מוחמד כי המשיב השליך את הפלאפון מחלון הרכב.

כן קיימים בתיק, בין היתר, דו"חות פעולה ומזכרים של השוטרים; חוו"ד מטא"ר בעניין הסמים; ד.נ.א. של מוחמד נמצא על העטיפה של הסמים וכן ט.א. של מוחמד שנמצאו על גבי הקופסה שהכילה את הסמים.

לגישתי יש במכלול הראיות המצויות בתיק החקירה, הכוללות את הודעותיו של מוחמד, אשר הפליל את המשיב בביצוע העבירות, וכן הראיות הנוספות, כמפורט לעיל, כדי לענות על דרישת הראיות לכאורה ולהביא למסקנה לפיה, לכאורה, המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו.

מדובר בעבירות סמים ושיבוש כאשר מדובר בכמות גדולה של סמים. על כן, קמה חזקת מסוכנות, שכן אין המדובר בעבירות הנוגעות לשימוש בסם או החזקת סם לשימוש עצמי. בנסיבות העניין, ניתן לומר כי נשקפת מסוכנות מהמשיב והמשיב לא הפריך מסוכנות זו. כמו כן, קיים חשש לשיבוש הליכים והשפעה על עדים, שכן מחומר החקירה שבתיק עולה כי מוחמד טען שהמשיב המשיך להמלט מהשוטרים גם לאחר שמוחמד ציין לפניו כי מדובר בשוטרים. כן טען מוחמד כי המשיב ניסה להשפיע עליו לקחת את האשמה על עצמו וכי מוחמד חושש מהמשיב וחושש שהמשיב יזיק למשפחתו.

יצויין כי טענתו של המשיב לעניין אי מהימנותו של מוחמד והסתירות בין גרסאותיו של מוחמד תבחן בבוא העת על ידי המותב שידון בתיק העיקרי. ההלכה היא כי בשלב זה בית המשפט בוחן רק את הפוטנציאל ההוכחתי של חומר החקירה, ואין הוא קובע ממצאים מזכים או מרשיעים. ראו:

בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.2.08);

בש"פ 3161/10 מהרבנד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 2.5.10);

בש"פ 663/08 סדיק סרחאן ואח' נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 12.2.08);

בש"פ 860/08 חגי אזולאי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 10.2.08);

בש"פ 868/08 חוסיין אשכור נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 17.2.08);